רמה יותר עמוקה של הכרות עם האדם יכולה להוביל לרגשות של הערכה או כבוד כלפיו. אני שוב אשתמש בדוגמה של הדייט. אמנם תכונות ועדיפויות שטחיות גורמות לנו להרגיש בנוח יחסית עם האדם, אם אנחנו רוצים להכיר אותו לעומק אנחנו פחות שמים דגש להאם הוא מעדיף לבלות בים או ביער ויותר מעוניינים להכיר את הערכים שלו - מה חשוב לאותו האדם? האם הוא נשמע אדם שאפשר לסמוך עליו? האם חשובה לו המשפחה? אלה ועוד הרבה ערכים אחרים מאפשרים לנו להכיר את ה"חוקים" על פיהם מישהו חי. החוקים האלה הם המפה לעולמו הפנימי של האדם. לדעת מה האדם מחבב או לא מחבב מאפשר לנו להכיר אותו ברמה השטחית, לראות האם הנוף הכללי של אישיותו נעים לנו. הערכים לעומת זאת משרטטים לנו את מפת הדרכים שהאדם הזה משתמש בה ביום יום שלו, מה שמאפשר לנו לדעת למה אפשר לצפות ממנו בסיטואציות השונות. אפשר לומר שהחיבור שנוצר ברמה הזו הוא לא רק רגשי אלא כולל גם אלמנט שכלי - למשל אנחנו מעריכים מישהו בעל ערכים מוסריים גבוהים. גם אם האדם הזה שונה מאוד מאיתנו בהתנהגות, אנחנו נגיד שהוא אדם טוב.
כמובן שערכים לא רק קשורים למוסר. רוב הערכים אינם קשורים למוסר כלל. למשל אני אוהב מאוד מתוק אבל חשובה לי יותר הבריאות שלי (ערך הבריאות), לכן אני מוותר על לעשות משהו שאני מחבב לטובת משהו שחשוב לי. כמובן שהנטיות שלנו והערכים שלנו לא תמיד סותרים והרבה פעמים הערכים שלנו נבנים על בסיס מה שסובייקטיבית מרגיש לנו טוב. זאת הסיבה למה יש בעולם כל כך הרבה אנשים עם ערכים שנראים לנו מעוותים ואף לא אנושיים. יותר מזה, לפעמים אנחנו מסתכלים על איך שהיינו בעבר ונדהמים כמה הערכים שלנו השתנו.
אז הערכה עצמית או כבוד עצמי דורשים הכרות יותר טובה עם עצמנו. הכרות טובה יותר לא אומרת רק להכיר את כל מה שנעים לי ולא נעים לי - אלה הן תכונות שטחיות. להכיר יותר טוב את עצמנו אומר להכיר את מפת הדרכים שלנו, את אותם החוקים שאנחנו מופעלים על ידיהם. זה לא אומר שאנחנו מצליחים להיות אזרחים מושלמים של העולם הפנימי שלנו - בפועל אנחנו עוברים על החוקים של עצמנו בגלל נסיבות כאלה או אחרות. אבל עצם הניסיונות שלנו להתקיים על פי ערכים פנימיים כבר מעידים שהערכים האלה מנחים את היום יום שלנו.
ההרגשה של הערכה עצמית אם כך מתרחשת כאשר אנחנו מצליחים לפעול בהתאם לערכים העמוקים ביותר שלנו. ואנחנו מעריכים אנשים אחרים כאשר הם פועלים על פי ערכים שדומים לערכים שלנו. בשביל להיות מסוגלים להעריך את עצמינו, עלינו להיות מודעים לערכים שלנו והצלחות (אפילו הקטנות ביותר) לחיות על פי הערכים האלה. הערכה עצמית היא חשובה מאוד כי היא מעידה על רמת הכרות עצמית שמאפשרת לנו להישאר מי שאנחנו ולהיות בעלי אופי מוגדר וברור. עם זאת הערכה עצמית היא סובייקטיבית לחלוטין. הרי אם אני יכול אפילו בתוך עצמי לראות שהערכים שלי היום השתנו ממה שהם היו לפני כמה שנים, האם אני יכול לקבוע שהערכים הנוכחיים שלי הם נכונים? או טובים ביותר? האם באמת אני יכול לשפוט את עצמי באופן מוחלט על פי יישום הערכים שלי? ומה עם לשפוט אנשים אחרים? האינטויציה שלנו אומרת שלפחות אנשים אחרים אני חייב לשפוט על פי הערכים שלהם, אין אני יכול לכבד מישהו שחי על פי ערכים שנראים לי נחותים. אולי אני חושב שמי שמעדיף לישון כל היום במקום לעבוד אינו אדם ראוי כי מבחינתי זה אומר שהוא עצלן, או שאינני יכול שלא לחשוב שמי שאין לו ערך למשפחה הוא אדם שאין לסמוך עליו. אפשר לחשוב על אינסוף דוגמאות. אבל דווקא במקרה של הערכה יותר קל לנו לראות את היחסיות של הערכים על עצמינו.